האם המנהל זקוק לפסיכותרפיה?

התשובה הקצרה היא כן. לא כי מנהלים שבורים — אלא כי מנהיגות היא אחד התפקידים הכי תובעניים פסיכולוגית שקיימים. מנהל שמבין את הדפוסים שלו, את הנקודות העיוורות שלו ואת הטריגרים הרגשיים שלו — מקבל החלטות טובות יותר, בונה צוותים בריאים יותר ויוצר ארגונים שאנשים באמת רוצים להשתייך אליהם.

אני אורטל דוידי ברוכיאן, פסיכותרפיסטית אדלריאנית ויועצת ארגונית, ובמסגרת "קשור — טיפול במחוברות" אני מלווה מנהלים בתהליכי LEAD THERAPY — פסיכותרפיה שמותאמת במיוחד לאתגרים הייחודיים של מנהיגות.

הסטיגמה שעדיין חיה

למרות כל הדיבורים על בריאות נפשית בארגונים, הסטיגמה סביב טיפול נפשי למנהלים עדיין חיה מאוד. מנהלים רבים מרגישים שפנייה לטיפול היא סימן חולשה — הודאה שהם לא מספיק חזקים, לא מספיק מוכשרים, לא מספיק ראויים לתפקיד.

מנקודת מבט אדלריאנית, ההתנגדות הזו עצמה היא מנגנון הגנה שנובע מלוגיקה פרטית: "לבקש עזרה אומר שאני לא מספיק." זהו סגנון חיים שנבנה בילדות — אולי בסביבה שבה להיות חזק היה הדרך היחידה להרגיש שייך, שבה פגיעות זכתה לביקורת ולא לחמלה.

הפרדוקס הוא שהמנהלים שהכי צריכים טיפול הם אלה שהכי מתנגדים לו — כי אותה לוגיקה פרטית שאומרת "אני חייב להצליח לבד" היא גם זו שמונעת מהם לבקש את העזרה שהם צריכים.

מה פסיכותרפיה נותנת למנהל שקואצ'ינג לא נותן?

ההבדל הוא מהותי ולא סמנטי. קואצ'ינג עובד על ביצועים — מה לעשות, איך לעשות, מדדים, מטרות. זה חשוב ויש לו מקום. אבל קואצ'ינג לא יכול לגעת במה שמתחת — בלוגיקה הפרטית שמניעה את הביצועים.

פסיכותרפיה אדלריאנית עובדת על האדם שמאחורי הביצועים. למה את לא מאצילה סמכויות? אולי כי סגנון החיים שלך אומר שרק את יכולה לעשות את זה נכון — ומאחורי זה מסתתר פחד שאם תוותרי על שליטה, תאבדי את מקומך. למה אתה נמנע מקונפליקטים? אולי כי ילד פנימי שלך עדיין מאמין שקונפליקט אומר פירוק — כמו שהיה בבית שגדלת בו.

הגישה האדלריאנית מתמקדת בסגנון החיים הניהולי — התפיסות הסובייקטיביות שהמנהל מביא לכל החלטה, לכל שיחה, לכל קונפליקט. זיכרונות ילדות מוקדמים חושפים דפוסים שחוזרים בחדר הישיבות. המטרות הסמויות מסבירות למה מנהל מסוים מתפקד מצוין בזמני שגרה ומתמוטט בזמני משבר.

ההשפעה הארגונית — למה זו השקעה ולא הוצאה?

אלפרד אדלר לימד שכשאדם אחד במערכת משתנה — כל המערכת משתנה. העיקרון הזה, שעובד במשפחות, עובד בדיוק באותה צורה בארגונים.

כשמנהל מתחיל להבין את סגנון החיים שלו, כל מערכת היחסים הניהולית שלו משתנה. הוא מפסיק לנהל מתוך שאיפה לעליונות (צורך להיות תמיד צודק) ומתחיל לנהל מתוך אינטרס חברתי (צורך לתרום ולהעצים). הצוות מרגיש את השינוי מיד — יש יותר אמון, יותר אוטונומיה, יותר שייכות.

מחקרים מראים שארגונים שמנהיגיהם עוברים תהליכים טיפוליים חווים ירידה בתחלופת עובדים, עלייה במעורבות, ושיפור בתוצאות עסקיות. זו לא הוצאה על "רווחה" — זו השקעה אסטרטגית ברמת ההנהלה.

איך זה עובד בפועל?

LEAD THERAPY במסגרת "קשור" מתנהל כתהליך פסיכותרפי מובנה, בסודיות מוחלטת. המפגשים מתקיימים פעם בשבוע או פעמיים בחודש, לפי הצורך והלוח זמנים של המנהל, בקליניקה שלי בפתח תקווה או בזום.

התהליך כולל ניתוח סגנון חיים ניהולי, עבודה עם זיכרונות ילדות מוקדמים בהקשר של מנהיגות, זיהוי מטרות סמויות ומנגנוני הגנה בהחלטות ניהוליות, ופיתוח מנהיגות מתוך מחוברות ואינטרס חברתי. זה שונה מקואצ'ינג, מייעוץ ארגוני, ומכל פורמט אחר — כי כאן המסכה יורדת.

ההבדל בין מנהל שמקבל קואצ'ינג לבין מנהל שעובר תהליך טיפולי הוא ההבדל בין מישהו שלמד טכניקות חדשות לבין מישהו שהשתנה מבפנים. הטכניקות עובדות עד המשבר הבא. השינוי הפנימי עובד תמיד.

שורה תחתונה

פסיכותרפיה למנהלים אינה סימן חולשה — היא כלי אסטרטגי. מנהל שמבין את עצמו מנהל אחרת, ובגישה האדלריאנית — הוא מנהל מתוך מחוברות אמיתית ולא מתוך פחד. LEAD THERAPY הוא ההשקעה שמשנה לא רק את המנהל, אלא את כל הארגון שסביבו. הצעד הראשון הוא להרשות לעצמך לבקש את המרחב שאתה נותן לכולם.